בנם של יוכבד ואברהם. נולד ביום ד' בתמוז תש"ד (25.6.1944) בקיבוץ כפר מנחם שבשפלת יהודה. ילד שני במשפחה, אח לזיוה, יצחק ואביטל.

גדי גדל והתחנך בכפר מנחם, תינוק יפהפה עם עיניים שחורות, אף סולד ושפתיים דקות. השתלב בחברת הילדים בקבוצת "איילה" והיה אהוב על חבריו. את כל שנות לימודיו עשה במוסדות החינוך בקיבוצו.

מגיל צעיר נמשך למסתרי הטבע ולעולם החי, גילה סקרנות, חקר את התחום ואהב מאוד לטייל. גם עבודתו ברפת בנעוריו כללה מעקב אחר הפּרות ולימוד מתמיד. בחופשות עבד בגן הזואולוגי באבו כביר, ושם העמיק את הידע שלו.

ענפי ספורט הדורשים סבולת לב-ריאה משכו אותו במיוחד – ריצה למרחקים ארוכים ושחייה – ובהם הצטיין.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13, יחידת הקומנדו של חיל הים. לאחר מסלול מפרך שכלל בין היתר אימוני צלילה בנחל קישון, וחרף כמה פציעות, סיים את הכשרתו ונהיה ללוחם ביחידה. השירות היה עבורו משמעותי מאוד ומלא אתגרים. לאחר שירות החובה המשיך לשירות קבע.

ביום הראשון למלחמת ששת הימים, יום 5.6.1967, יצא ל"פעולת אלכסנדריה", המתוארת בהרחבה באתר ויקיפדיה. עם חמישה לוחמים נוספים מיחידתו יצא בצוללת "אח"י תנין" לנמל אלכסנדריה שבמצרים. הלוחמים יצאו מבטן הצוללת ושחו לעבר המעגן עם ציוד כבד כדי להטמין פצצות תחת ספינות מלחמה מצריות, אך המעגן היה ריק מכלי שיט כאלה. כששחו חזרה לכיוון הצוללת, לא מצאו אותה בשל תנאי הים הקשים. הם שחו אל החוף והסתתרו בנקיק סלע צר. נער מצרי שעבר במקום גילה אותם, קרא למשטרה, וארבעה מהם נִשבו. גדי וחברו אילן ברחו אך נתפסו למוחרת.

במשך שמונה חודשים שהו השישה בשבי המצרי בתנאים קשים ועברו בתחילה חקירות שכללו עינויים. הם עמדו בלחץ ולא חשפו מידע חיוני. כשבועיים לאחר שנשבו השתפרו התנאים, והם הורשו לשלוח מכתבים למשפחותיהם. מדי יום כתב באופן מפורט את חוויות השבי על פתקים שהחביא בתפר במעילו. בינואר 1968 שוחרר עם חבריו בעסקת חילופי שבויים. לימים הקלידה אימו את הכתוב בפתקים וכרכה לספרון, ובאתר יוטיוב אפשר להאזין לסיפוריו מהשבי שהוקלטו במפגש שהתקיים בכפר מנחם.

כעבור שנים, במסגרת הסכמי השלום בין ישראל למצרים שנחתמו במרץ 1979, הוזמן גדי להשתתף במשלחת הישראלית כנציג השבויים וזכה להוקרה מנשיא מצרים אנואר סאדאת.

לאחר השחרור מהשבי ומצה"ל שב לקיבוץ, ושם נישא לאינה. לשניים נולדו שתי בנות – הדר ויפעת, ועבורן היה אב מסור, נאמן ודואג. בחלוף השנים נפרדו דרכיהם של אינה ושלו.

בקיבוץ חזר לעבוד ברפת, ריכז את הענף ויזם תוכניות לפיתוח ולהרחבה. לאחר מכן נבחר לריכוז ועדת הבנייה.

את שירות המילואים עשה בשייטת, וגם במסגרת זו השתתף בפעולות רבות ונועזות. אחת מהן היא "מבצע משה", מבצע להעלאת יהודי אתיופיה לישראל דרך סודן.

במקביל עם עבודתו, הביאה אותו אהבתו לבעלי חיים ולטבע לקשור קשרים עם גני חיות בארץ ובעולם ולהקים בקיבוץ משק חי ייחודי, מעין ספארי, שבו חיים בעלי החיים בחופשיות. עד מהרה הפך המקום לאתר חינוכי לילדים ולמוקד ביקורים לחברי הקיבוץ ולאורחים מבחוץ. במרכז הספארי בנה בריכת דגים יפה כאנדרטה לסמל ראשון גיא-חיים שלו, חבר הקיבוץ שנפל בהיתקלות עם מחבלים בשנת 1980. על פועלו כתב עם עוזי צ'פלין ספר – "משק החי ע"ש גיא שלו".

גדי, רודף שלום ואוהב אדם, ניחן בצניעות ובענווה ונערץ על סובביו. איש של עשייה שהגשים את חלומותיו במו ידיו.

בשנת 1986, בגיל ארבעים ושתיים, אובחן כחולה במחלת הסרטן. בכל כוחותיו נאבק במחלה. חלק מהטיפולים והניתוחים התבצעו בארצות הברית. גם בתקופה זו המשיך להתנדב למילואים ביחידה בתפקידי הדרכה. את סבלו נשא בשלווה והרגיע את בני משפחתו ואת חבריו הרבים.

גדי פטיש (פיטוחובסקי) נפטר ביום י"א בטבת תש"ן (8.1.1990). בן ארבעים ושש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ כפר מנחם. הותיר שתי בנות, הורים, שתי אחיות ואח.

בשנת 2017 הוקדש לזכרו ולזכר שבויים נוספים יום עיון שכותרתו "שבויי מלחמת ששת הימים והמשא ומתן לשחרורם" במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב.

נכדיו, שאותם לא זכה להכיר, מנציחים את זכרו מדי שנה באירועי יום הזיכרון בבתי הספר ובמכינות קדם-צבאיות.

המשפחה הוציאה לאור ספר המתאר את חייו המגוונים והמעניינים של גדי, ובאתר של קיבוץ כפר מנחם הועלה דף אינטרנט עם קורות חייו ותמונתו.

גדי מונצח בבית הבנים בכפר מנחם וביד לנופלים בני התנועה הקיבוצית שהוקמה ביערות מנשה, סמוך לקיבוץ משמר העמק.